על ערכים ואריחים

אריחי הריצוף הסטנדרטיים באדריכלות למגורים

אריחי הריצוף הם מוצרי בנייה שכיחים שמרצפים דירות ומדרכות ומעצבים את סביבת המגורים. סיפורם של ריצוף החוץ וריצוף הפנים בתל אביב עובר דרך מספר סוגי ריצוף סטנדרטיים. הריצוף בטרצו החליף את המרצפות המעוטרות בריצוף הפנים. השינוי הבא נעשה לאחר שליטה בת עשורים רבים: הריצוף הקרמי והפורצלן החליפו את אריחי הטרצו בריצוף הפנים, והאבן המשתלבת החליפה את אריחי הבטון, ה'בלטה', בריצוף החוץ. בניסיון להסביר את החילופים בסטנדרט הריצוף, ישקלו היחסים המורכבים בין אסתטיקה, לטכנולוגיה ולפונקציה. אלה יבחנו ביחס להפרטה ועליית רמת החיים שחלו בישראל בסוף שנות ה-80 וה- 90 של המאה ה-20. השינוי בסטנדרט ריצוף הפנים מבטא ללא ספק את השפעת ההפרטה של המשק הישראלי על רצפת דירת המגורים. הגוון במוצרי הריצוף שהופכים למקובלים, העלייה בסטנדרטים- כלומר הפיכת מוצרים יקרים/איכותיים יותר לסטנדרט – ולבסוף שבירת הסטנדרט- כלומר שימוש בחומרים טבעיים (מעובדים) כמו אבן ואף עץ- פרקט, הם מסממני עליית רמת החיים. הם מבטאים תהליך כפול שמתקיים בשוק הקפיטליסטי: מצד אחד מתרחשים בשוק גיוון ועליה בסטנדרטים, ומצד שני ובו זמנית, נמשכת ההאחדה של מוצרים והתלכדות סביב סטנדרטים מקובלים. השתלשלות ריצוף הפנים מטרצו לאריחי שיש מתועש ולאבן הטבעית – שהיא המובילה במדרג הריצוף היוקרתי -משקף את זניחת ערכי הפשטות והצניעות לטובת הדוניזם צרכני המתבטא בחיפוש אחר חומרי בניין יוקרתיים. בהשוואה לעלית סטנדרט הריצוף במרחב הפרטי השמירה בדרך כלל על הסטנדרט במרחב הציבורי מבטאת אולי את הדלדול המשאבים הציבוריים בתהליך ההפרטה, בנוסף לשיקולים מעשיים שמובילים להעדפת פתרונות סטנדרטיים ולהימנעות משימוש במוצרים ייחודיים במרחב הציבורי.

במוצר הסטנדרטי הלכי רוח, סגנונות וערכים תרבותיים מתגבשים ועוברים רדוקציה לידי פתרון זול ומתועש. הדיון באריחים ובאדריכלות הסטנדרטית יתמקד באותם הערכים שמאפשרים לה ליצור זהות אישית וקבוצתית, עירונית ולאומית. אריחי הריצוף הם ייחודיים בכך שהם טעונים באופן מרודד ומקודד במשמעויות רבות. מספר אידיאות ותמות שמובילות ומכוונות את האדריכלות הישראלית הגבוהה מיוצגים באריח הריצוף הסטנדרטי והפופולרי. משמעויות אלו מבוטאות באריחים ככותרות ראשיות או כסיסמאות. למוצר ריצוף אחד עשויות להיות מספר משמעויות שלעיתים סותרות אחת את השנייה. המשמעויות של האריחים ניתנות למיפוי במתח בין קטבים בינריים: מזרח מול מערב, טבע מול תרבות,ישן מול חדש, עבודת יד מול תיעוש וכפריות מול עירוניות. ערכים אלו מחליפים אחד את השני, (ערך מחליף את ניגודו וניגוד אחד מחליף את הניגוד האחר). האופוזיציות מצטלבות וקשורות אחת בשנייה, באופן המארגן מחדש את מדרג הערכים וכתוצאה מכך את היוקרה המוענקת לחומרי הריצוף השונים. אם שמות העצם הראשונים בכל זוג: מזרח, טבע, ישן, ועבודת יד, מבטאים יתרון ערכי במקביל לחולשה טכנולוגית ביחס לבני זוגם, הרי ששמות העצם האחרונים בכל זוג מבטאים את החזון המודרניסטי אודות קדמה, ותרבות מערבית, עירונית ומתועשת. לטענתי המבנה הדואלי של הערכים של אריחים, משקף את ניסיון השוק לספק את מרבית הצרכנים ולענות על ערכים סותרים בחברה הישראלית. ניתן לתאר את האריח כמסמן לא יציב שמלמד משהו על אופיים החמקמק של מוצרי הבנייה בפרט, ושל מוצרי הצריכה בכלל. הוא עדות לאופן בו נוצרים הבדלים על ידי מערכת סיווגים ערכית בעולם המוצרים. המחקר יתבסס על מדריכי בנייה, חומר פרסומי, ראיונות עם יצרנים ואדריכלים. ועל מחקר תרבות חזותית.