הנוכחות הנשית: ממנהיגות מקצועית למנהיגות חברתית

התערוכה הנוכחות הנשית באדריכלות הישראלית הוצגה בגלריה בבית האדריכל ביפו בחודש פברואר 2007 והפנתה מבט לראשונה לפרויקטים שנשים תכננו בישראל. בבסיס התערוכה עמדה הטענה כי חלק משמעותי מהאדריכלות האיכותית בישראל היא פרי תכנונן של נשים אדריכליות. התערוכה הציגה פרויקטים ראויים להערכה בקני מידה מגוונים, שתורמים עד היום לאיכות חיינו במרחבים פרטיים וציבוריים בערינו. האדריכליות שהשתתפו בקטלוג הנוכחות הנשית ובצוות ההיגוי של התערוכה הן נבחרת של אדריכלות שהובילו את האדריכלות הישראלית להישגים, חלקן זכו בתחרויות מקצועיות ומקצתן כורכות את עבודתן המקצועית בפעילות בזירה הציבורית ובהוראה.  

גלגוליה של התערוכה משקפים במשהו את תהליך התגבשותה של המודעות המגדרית בשיח האדריכלות הישראלית. התערוכה היא  פרי יוזמה חלוצית של אדריכל סרג'יו לרמן, לשעבר אדריכל העיר של תל-אביב והיום אדריכל העיר רמת- גן, שפנה אלי עוד בשנת 2003, בהצעה להציג את תרומתן הניכרת של אדריכליות בעשורים האחרונים לאדריכלות הישראלית. אך הגרסה המוקדמת של התערוכה לא יצאה לפועל, בין השאר בגלל שמקצת האדריכליות אותן הזמין להשתתף בה לא ראו במגדר היבט עקרוני לעבודתן. רק כאשר סרג'יו ואני החלטנו לפתוח את השורות: לצרף לאוצרים את חוקרת האדריכלות סיגל דוידי שהייתה אז בראשיתו של מחקר היסטורי על אדריכליות ארץ ישראליות; להקים ועדת היגוי מגוונת ולפנות אל כל ציבור האדריכליות; החלה התערוכה לקרום עור וגידים ועל כך אני מודה לועדת ההיגוי ולאוצרים. השאלות אודות הייחוד של האדריכלות הנשית והשונות של הנשים האדריכליות לא נעלמו מסדר היום שלנו אלא הפכו לשאלות המלוות את דיוני הצוות ואת הכנת התערוכה.

התערוכה הייתה יריית הפתיחה לפעילות ענפה תחת הכותרת הנוכחות הנשית באדריכלות הישראלית שכללה את נדידת התערוכה לגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל-אביב (מאי-יוני 2007), ובפסטיבל 'אשה' בחולון (מרץ 2008), וכן מפגשים, ערבי עיון וכנסים שזכו לחשיפה ניכרת. אירועים אלו עוררו מודעות, העלו בעיות משותפות לאדריכליות ורשתו אדריכליות ברשת המקדמת ומעצימה מבחינה מקצועית וחברתית. מן המפגשים עלה כי למרות הישגיהן הרבים, אדריכליות עדיין נאבקות למען השגת הכרה בכישוריהן, לעליית מדרגה בקנה המידה של המבנים שהן מתכננות ולהרחבת מקורות העבודה שלהן.

מדעי החברה לימדו אותנו כי יש יחסי גומלין בין סוגים שונים של יחסי כוח חברתיים וכי  יש זיקה בין דיכוי מגדרי לדיכוי מעמדי, אתני, או לאומי. האדריכליות המובילות המשתתפות בקטלוג זה הן ברובן בנות ההגמוניה שנהנות מזכויות יתר מעמדיות, אתניות ולאומיות: הן ברובן יהודיות, אשכנזיות, מן המעמד הבינוני ומעלה, שמתגוררות במרכז הארץ. חלקן משתייכות לשולשלות משפחתיות ותיקות של אדריכלים או שותפות עם אדריכלים גברים.

ההוגה הפמינסטית בל הוקס עוסקת בהצטלבות מרכיבי הדיכוי המעמדי, הגזעי, והסקסיסטי של נשים שחורות בארצות הברית. היא כותבת כי נשים לבנות, הדוגלות בשחרור נשים, לא מודעות מספיק להשפעה של זכויות היתר שלהן עצמן על היחסים שלהן עם נשים שחורות מחוץ לקבוצות המעמד והגזע שלהן. נשים לבנות בורגניות רואות עצמן כקורבנות דיכוי הנאבקות לשחרור. מתוקף כך, הן פועלות לשחרר את עצמן לעיתים על חשבון נשים עניות, מבנות מעמד הפועלים, בדרך כלל שחורות, תוך שהן פוטרות עצמן מן האחריות שלהן עצמן לדיכוי הסקסיסטי, המעמדי והגזעני..

ברוח דיונה של הוקס, אני פונה לאדריכליות בישראל להיות מודעות להשתייכותן המעמדית, האתנית והלאומית בנוסף לזו המגדרית, לגלות סולידריות חברתית וליטול אחריות על מאבק בסוגי דיכוי שאולי אינם פוגעים בהן ישירות.

אני קוראת לכל האדריכליות ברגע היסטורי זה, עם יציאת הקטלוג הנוכחות הנשית לאור וכאשר הצלחתן המקצועית זוכה להכרה, להשתמש בזכויות היתר וביתרונות המקצועיים שלהן, לא רק למען קידומן המקצועי, אלא לטובת נשים אחרות, ולטובת קבוצות מוחלשות באוכלוסיה שהן עצמן אינן משתייכות אליה. אני מבקשת מהן להפעיל את הרגישות החברתית ואת המודעות המגדרית שצברו בשנות פעילותן וביתר שאת מאז הצגת התערוכה הנוכחות הנשית, כמנוף לפעולה למען שינוי חברתי בישראל, תוך שימוש בידע המקצועי שלהן.

שכן, האדריכלות והתכנון משרתים בדרך כלל את הקבוצות החזקות בחברה: את כוחות השוק ואת מוסדות השלטון. אך בו זמנית, פרקטיקות אלו משמשות אמצעי לחלוקה של הון ומשאבים בחברה. אדריכליות בעלות מודעות חברתית עשויות לחדור אל לב ליבו של הממסד התכנוני ולהשפיע על האופן שבו מחולקות הזכויות על המרחב.

אלו דרכי פעולה פתוחות עבור אדריכליות שרוצות להשפיע השפעה חברתית ומקצועית? הדרכים הן שונות ומגוונות ואדריכליות פורצות דרך כבר מיישמות אותן: הן פועלות להגברת שיתוף הציבור בפרויקטים שהן מובילות; הן מתכננות עבור קבוצות מוחלשות בחברה והן מגנות על האינטרסים של מגוון משתמשים בפרויקטים שהן מתכננות, ולא רק על אלו של מזמיני העבודה.

כאן המקום לסייג ולומר כי היבטים חברתיים רבים של התכנון קשורים למדיניות הרשויות ולתנאים המקדימים לתכנון האדריכלי: למשל לשאלות הנוגעות לזכויות ולייעודי הקרקע. בעוד שאדריכליות רבות, בעיקר אילו שמרבית העבודה שלהן מתמקדת בתכנון המבנה האדריכלי, מצטרפות לתהליך התכנון רק כאשר כל המשתנים הללו כבר נקבעו: כאשר ההכרעות החברתיות והתכנוניות הפכו לתוכניות מתאר או בינוי. חלוקת העבודה המקצועית אם כן, מצמצמת את מידת השפעתן החברתית. אך אדריכליות שהן מנהיגות חברתיות, מצאו דרך להתגבר על מגבלה זו ולחרוג מגבולות מעמדן המגדרי והמקצועי באמצעות הצטרפות לארגונים חברתיים ולפעילות ציבורית. במסגרות אלו הן יוזמות או משתתפות במאבקים מקצועיים, למען שינוי מדיניות ולמען זכויות הקשורות בתכנון של קבוצות מוחלשות בחברה.

מאמר בקטלוג "הנוכחות הנשית באדריכלות הישראלית" שערכה סיגל דוידי ויצא לאור בשנת 2009
 

הנוכחות הנשית תצלום: ינאי יחיאל