עבודת דוקטורט זו עניינה הקשר בין ההיבטים האתי, החברתי והאסתטי של האדריכלות בישראל, וביטוים בפרויקטים אדריכליים שתוכננו בה בעשור ומחצה האחרונים. הפרויקטים תוכננו למען קבוצות אוכלוסייה מוחלשות במענה לצורכי תכנון שהרשויות והשוק מזניחים או אינם ממלאים. הם יוזמה של אדריכלים שהוגים, מצטרפים או נעשים שותפים ליוזמה של קהילות, של ארגוני חברה אזרחית או של הממסד העירוני, ובהקמתם מעורבת הקהילה.
במחקר נבחנו היחסים ההדדיים בין המעשה האדריכלי להיבטים האתי, החברתי והאסתטי של הפרויקטים, והתאוריות הדנות בהם. הגרעין האתי במחקר עוסק בקוטב האנושי של האדריכלות בדאגה לזולת ובגישת האדריכלים למשתמשים או לדיירים של הפרויקטים שהם מתכננים. הגרעין החברתי עוסק וביחסי הכוחות החברתיים שבהם הפרויקטים נתונים והגרעין האסתטי עוסק בשפה הצורנית של הפרויקטים, בתכונות המרחביות שלהם ובהיבטים פנימיים או אוטונומיים של האדריכלות, ובזיקתם להיבטיו האתיים והחברתיים של הפרויקטים. היבטים אלו נבחנו ביחס לאתיקה של הדאגה ((care, לתאוריות אודות צדק חברתי ולגישות לאסתטיקה באדריכלות וליחסה לאתיקה של האדריכלות .
מצד אחד המחקר בחן כיצד אדריכלים שיוזמים פרויקטים לקבוצות מוחלשות מושפעים מתפיסות אתיות, חברתיות ואסתטיות שהתפתחו במאה ה-20 וה-21 בעולם ובישראל, וכיצד הן מסייעות להבנת ההקשרים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים של מימוש הפרויקטים, ומצד אחר המחקר יגלה כיצד תובנות העולות מניתוח הפרויקטים מרחיבות את הבנת המושגים אתי, חברתי ואסתטי באדריכלות ומעניקות להם משמעויות שהולמות את התנאים העכשוויים בישראל.
