התערוכה חשופים בגלריה בבית האדריכל מציגה שמונה מבנים מסוף שנות ה-50 ועד שנות ה-70 בעיר תל-אביב. המונח חשופים מתייחס קודם כל אל הפואטיקה של הסגנון וחומר הבניה של המבנים. שכן, מספר מבנים בתערוכה, הם מבנים ברוטליסטים שבנויים מבטון חשוף, ואחרים הם מבנים פונקציונאליים ותכליתיים שאינם מחופים בחומרי גמר יוקרתיים. אך בנוסף להיבט החומרי, המונח חשופים מתייחס למפגש החשוף והדינמי בין המבנים לבין כוחות השוק, הדיירים, והמשתמשים: עובדים ושוכרים, סוחרים ולקוחות.

המבנים בתערוכה נבנו לאורך צירים מרכזיים בעיר, מרביתם תוכננו על ידי אדריכלים מובילים בישראל, אך רובם לא הפכו לאייקונים אדריכליים מבודדים, אלא הם משתלבים במרחב אורבני סואן. הם מאפיינים את הגרעין ההיסטורי של העירוניות התל-אביבית: הם בעלי קנה מידה קטן יחסית והם משרתים מגוון שימושים: משרדים משולבים עם מסחר (בבית יכין ובבית אל על); ותרבות משולבת עם מסחר או עם מגורים בתוך רצף הרחוב העירוני (במבנה תיאטרון בית לסין ובלונדון מינסטור); כל אלו ללא יצירת מתחמים יעודיים סגורים.

המבנים עברו במהלך השנים התאמה לצרכים משתנים, בדרך כלל ביוזמת השוק: מבנים שהוקמו כמבני ציבור או עבור חברות ציבוריות, כמו בית הסוכנות, בית יכין ובית אל על, משכירים משרדים קטנים למגזר הפרטי, לפעמים במקביל להפרטת החברות שהחזיקו בהם; ומבני מלאכה בעלי אופי גולמי, כמו מתחם קריית המלאכה וקיבוץ גלויות 45, משנים יעודם ומשכירים יחידות סטודיו קטנות לאמנים.

סטודנטים מן הסדנה לשימור בחוג לעיצוב פנים במכללה למנהל, חפשו מסמכים בארכיונים, ערכו ראיונות עם אדריכלים, יזמים, ועם מפעילי המבנים ובנו מודלים ממוחשבים של המבנים. הם מציגים בתערוכה תיקי שימור הכוללים תיעוד היסטורי של המבנים וסביבתם, וניתוח של טיפוסי המבנים, טכנולוגיית הבנייה, החדשנות האדריכלית ושל השינוים ההיסטוריים לצד שנויים אפשריים בעתיד.

סטודנטים מן הסדנה לאוצרות בחנו האם המבנים עומדים במבחן הזמן. הם מיפו את המבנים בכלים סטואיציוניסטים, וערכו בהם ביקורים אינטואיטיבים ולא שיגרתיים. הם מציגים בתערוכה תיעוד וניתוח חזותי של ההקשר העירוני של המבנים, וסרטוני מעקב אחר משתמשים במבנים. הסטודנטים ראיינו שוכרים ועובדים בבנינים ובקשו מהם לשרטט מפות מנטליות המתארות את ההתנסות היומיומית שלהם במבנים. מהשיחות עם עובדים המבלים בהם את מרבית שעות העבודה שלהם עולה כי גם למלצרית בקפה ולשומר בכניסה לבית הסוכנות יש עמדה ביחס לאדריכלות הבנין.

לצד תיעוד יתרונותיהם האדריכליים והעירוניים של המבנים מוצגים בתערוכה, בסדרת תצלומים וסרטונים, צדדים מוזנחים ומאיימים של המבנים: גישה לא מזמינה לאולם צוותא; חלל מסחרי מוזנח בפסאז' הוד לשעבר, בבית-לסין; ורחבה נטושה הצופה על רחוב בן יהודה מעל מבנה השופרסל, שמחמיצה הזדמנות יוצאת דופן להשקיף על הרחוב המסחרי ממפלס ביניים.

שני מבני מלאכה במקורם שהפכו לחללי סטודיו ותצוגה, בקריית המלאכה וברחוב קבוץ גלויות 45, מופיעים בתצלומי אמנים אורחים בתערוכה. בועז אהרונוביץ' תיעד את חיי הלילה האפלים מבעד חלון הסטודיו שלו בקרית המלאכה, שהופכת פניה מדי לילה ומשתנה מאזור עבודה לזירה לפעילות עבריינית ולזנות. האמן Jay L תיעד את הרקדנית דפנה נוי במיצג שעשתה בתערוכה "נושמים בטון" בקיבוץ גלויות 45. תצלומיו הופכים לדימוי אמנותי המאפשר קריאה סימלית של הקשר בין אלמנטים אדריכליים חשופים בעיר, למשתמשי האדריכלות.

התערוכה מציעה אם כן, התבוננות מורכבת העולה מן הביקור החוזר במבנים החשופים. לצד ערכים אדריכליים וחיות עירונית, מוצגים היבטים מאיימים והחמצות אדריכליות. אלו נבחנים לאור דיון מקצועי ער במושגים עירוב שימושים ושימוש חוזר (reuse), ובעתידם של אייקונים ברוטליסטים במערב.

close slider

חשופים: מבני שנות ה-50 עד שנות ה-70 במבחן

(1 -מ- )