התערוכה הזדקנותם, מותם ולידתם מחדש של קניונים מציגה בגלריה בבית האדריכל מחקר שנעשה על ידי סטודנטים בסדנה לאוצרות בבית הספר לעיצוב וחדשנות של המכללה למנהל. התערוכה עוסקת בהזדקנותם ובהתחדשותם של מרכזי קניות וקניונים, מתוך דגש של היבטים עירוניים וחברתיים שמתפתחים בהם, ושל כוחות שפועלים בהם מלמעלה ומלמטה.

גלגוליו של הקניון
התערוכה משרטטת את ההתפתחות המקומית של הקניונים מתוך השווקים הפתוחים, דרך המעברים המקורים (הפסאז'ים) של שנות העשרים ועד להקמת הקניונים הראשונים בישראל – דיזינגוף סנטר בתל אביב וקניון איילון ברמת גן. האמנית אורית סימן-טוב שמתעדת את חיי הפנאי בישראל, צלמה את קניון הזהב בראשון לציון ברגעי השיא שלו, מספר שנים לאחר הקמתו, בשנות ה-90. קניון זה לצד קניונים נוספים שנבנו באותה התקופה עוברים לאחרונה שינויים כדי לעמוד בתחרות המסחרית הגדלה מכל עבר: הסטודנטיות מנתחות את אופני ההתרחבות של הקניונים הזהב, איילון ודרורים; ומצלמות את גסיסתו של הקניון הקטן ברחובות שמאכלס היום בעיקר משרדים, לאחר הקמתו של הקניון הגדול בעיר. הסטודנטים מתארים את השינויים הפנימיים הרבים שהתרחשו בקניון הקטן הקניותר בנס ציונה, שעומדים בניגוד לשאיפה של תצורת הקניון להיות "מקום ללא זמן, חלל שבו הזמן עוצר מלכת."
לצד ההתפתחות ההיסטורית, התערוכה מתעדת קניונים שמדשדשים מראשית דרכם בשל תכנון כלכלי או מרחבי לקוי: מרכזי קניות שנבנו במערב ראשון לציון בשנות ה-90 ושזיכו את העיר הפרברית בכינוי "עיר הקניונים", היו לטענת יזמים לשלב חולף בחיי המסחר של העיר, בשל שטחם הקטן, סמיכותם זה לזה, וניהולם החובבני: הסטודנטיות מצלמות את מותם של מרכזי קניות הסמוכים ברחוב סחרוב בראשון- דאון טאון סנטר ודיסקאונט סנטר – ואת הפיכתם למבני משרדים ומלאכה; מבקר בקניון ארנה מקשר את הסגירות של הקניון לנוף הים לכך ששיעור החנויות הריקות בו גדול.
רבות נכתב על גסיסתם ומותם של הקניונים בארה"ב, ארץ הולדתם, בשל משברים כלכליים ותחרות עזה, ועל כך שנבנים בה פחות קניונים חדשים. קניון עזריאלי שנפתח ברמלה לפני פחות משנה, הוא דוגמא לכך שבישראל עוד בונים קניונים. האמן יואב פלד מצלם את המפגש בין המבנה החדש והנוצץ לשכונות הוותיקות הסמוכות אליו. המבנה המואר באור יקרות פוקח עין זוויתית אל מבני המגורים הבלויים מצפה אולי להריסתם ולהפיכתם למגדלים בתהליכי הפינוי והבינוי מרובי הדירות המתוכננים בימים אלו בעיר. בינתיים, מוכר בדוכן בקניון מספר לסטודנטים המראיינים אותו על הפער בין רמת החיים והרגלי הצריכה של האוכלוסייה הוותיקה בעיר לבין ההיצע החנויות במבנה החדש והמעוצב.

היבטים חברתיים ותרבותיים שהתפתחו בקניונים
התערוכה מצביעה על פרוגרמות ושימושים אלטרנטיביים שמתמקמים בקניונים שתקופת הזוהר שלהם חלפה. מצבו של קניון לב העיר ראשון שהוקם בסוף שנות ה-80 במרכז העיר וכולל בתוכו גם את היכל התרבות שלה, מתדרדר והולך. זאת, למגינת ליבם של מתכנני מחלקת ההנדסה של העירייה אשר ניסו לקדם בו תכנית להתחדשות ללא הצלחה. הסיבה לכך, לטענתם, היא ריבוי הבעלים בקניון, בו החנויות הן בבעלות פרטית. בכל אופן, במצבו הנוכחי הקניון מושך קהל קונים מצומצם, ברובו קהל דל אמצעים, ומשמש עוברי אורח מעטים למעבר וקיצור דרך לרחוב הראשי של העיר ז'בוטינסקי. יחד עם זאת, הסטודנטיות שחקרו את הקניון מצאו שהתמקמו בו בתי ספר מקצועיים רבים לצד בתי ספר לבגרויות ולאמנויות, ביניהם: סטודיו לאנימציה, בית ספר לבניית ציפורניים, בית ספר לטכנאי שירות, בית ספר לאלקטרוניקה ובית ספר ללימודי תפירה. ריכוז נוסף מסוג זה של בתי ספר מקצועיים בעיר אתרו הסטודנטיות רק בשטחים במערב העיר, ביניהם גם בקניונים לשעבר ברחוב דוד סחרוב שהפכו כאמור למבני משרדים ומלאכה. הסטודנטיות מצביעות על הפוטנציאל של האדריכלות של קניון לב ראשון, שמזכיר בחזותו את קניון גן העיר בתל- אביב, ,אשר גם לו כיכר פתוחה במרכזו, להפוך למרחב למידה אלטרנטיבי. הן שואלות האם בתהליך התחדשות שתיזום העיריה ובעלויות שיפוץ קטנות אפשר להזמין עוד בתי ספר מקצועיים לקמפוס/ קניון, ולאפשר לחינוך המקצועי המקופח להתפתח במרכז העיר.
פרוגרמה אלטרנטיבית מסוג שונה שהתפתחה במרכז מסחרי, היא היוזמה החברתית להפוך את מרכז כלל, מרכז מסחרי ובניין משרדים אשר נבנה בירושלים בשנות ה- 70, ואינו פעיל במלואו, למרכז של אמנות, תרבות וקיימות. ליוזמה שותפים קרן ירושלים, התנועה החברתית "התעוררות בירושלים", הסוכנות היהודית, החברת שמנהלת את הבניין, בעלי העסקים בו, וקבוצת האמנים "מוסללה".
בתקופה בה קניונים ברחבי העולם מתקשים לעמוד בשינויים בתרבות הפנאי ובתחרות מצד הצריכה המקוונת, שהופכים אותם למושכים פחות, הם עדיין ממשיכים למשוך זקנים שמספרם באוכלוסייה גדל בהתמדה. הסטודנטים מראיינים את חבר פרלמנט הקשישים בקניון רחובות שנהנה מישיבה נעימה בחינם ועם חברים במתחם האוכל, ומהשימוש במרחב שהוא "זירה לחיי חברה, בילוי ומנוחה באווירה מוגנת" בהתאם לתיאור של האדריכל ויקטור גרואן (Gruen), ממציא הקניונים את הקניון .
מריק שטרן מתאר במחקר מלפני שנים אחדות כי כשהסכסוך אינו במלוא עוצמתו , וכשלמרכזי המסחר זהות מעורבת, קניונים בירושלים משמשים מרחבים לאינטראקציה בין פלסטינים לישראלים, בחסותה של תרבות הצריכה הגלובאלית. פולינה ולקובסקי מבקרת בקניונים ממילא ומלחה בירושלים בחודש דצמבר 2015, בעיצומה של "אינתיפדת הבודדים " מראיינת שומרים, סוחרים וידידים, ומשתפת אותנו בתחושות אישיות של חשדנות, פחד וחוסר ביטחון על רקע תצלומי מרחבי הנורמליזציה של תרבות הצריכה בעיר.
כשהוקמו בשנות ה-50 בארה"ב היו הקניונים אלטרנטיבה ואיום על עתיד מרכזי הערים הוותיקות. אך המנגנון הקפיטליסטי נוטה, כשהוא במיטבו ,לשלב ולהכיל את האלטרנטיבות המתחרות בו בתוכו, מתוך תקווה להגדיל את הרווח ממגוון צורות של צריכה. על כן קניונים רבים לא מבחינים עצמם מן העיר אלא חוזרים אליה, על ידי אימוץ מרחבים פתוחים וציבוריים בהם יש מזג אוויר ללא מיזוג אויר. במקביל שימושים עירוניים וציבוריים כמו קופות חולים ואף תחנות רכבת מתמקמות בקניון. בעבר מרבית הקניונים הפתוחים היו קניונים מוזלים, היום מתרבים קניוני היוקרה הפתוחים ביניהם קניון הביג פאשן באשדוד שמתועד בתערוכה. החזרה של הקניון אל המאפיינים של המסחר העירוני המסורתי מתבטאים גם בשווקי האוכל שהפכו מקור משיכה של קהל לקניונים ותיקים. בתערוכה משורטטים מסלולי האוכל של "הגיבורים העממיים של הקניון" כך מכנים הסטודנטים את הבשלנים המוכרים בשוק האוכל בדיזינגוף סנטר.