התערוכה ארץ מקלט מפנה מבט אל המקלט ואל שלל גילויי ההתגוננות האזרחית הבנויה המעצבים את המרחב ומנכיחים את האיום הביטחוני ואת האלימות הצבאית בשגרת החיים בישראל. ההתגוננות האזרחית בנויה בכל מקום: כמעט לכל מבנה בישראל מיגון משלו או בסביבתו. אמנם אדריכלות המיגון מוסדרת בחוקים ובתקנות בנייה, אך בשיח האדריכלי היא נתפסת בדרך כלל כמובנת מאליה, כצורך ביטחוני או כרע הכרחי, ובכל אופן קביעת אופיה וצורתה נותרים כמעט לגמרי מחוץ לסמכויות המתכננים, וזאת כחלק מתפיסה שהביטחון הוא חזות הכול. הציבור, ובתוכו האדריכלים, טומן ראשו במקלט ולא מבקר החלטות ביטחוניות. אדריכלים לא היו שותפים פעילים לדיון בהחלטות על המיגון העכשווי בישראל – הן המיגון הסטנדרטי עם המצאת המרחב המוגן הדירתי (הממ"ד) בשנת 1992, הן המיגון בקו החזית עם ההחלטה למגן את היישובים באזור עוטף עזה בשנת 2008.

ברקע הדיון המקצועי בפרמטרים הטכניים של המיגון – בסוגי האיומים ובאמצעים להתגונן מפניהם, בעובי הבטון ובשטח המרחב המוגן – עומד הדימוי הסמלי של מדינת ישראל כבית לעם היהודי וכארץ מקלט מפורענויות הגולה. העיסוק בסוגיות המיגון שעל סדר היום של מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים מלמד כי דימוי ארץ המקלט אינו סמל היסטורי שעבר זמנו, אלא הוא עדיין משפיע על הפסיכולוגיה המורכבת של ההתגוננות. אם כן, התערוכה בוחנת את ההשלכות האדריכליות והחברתיות של נוכחות המיגון בחיי היומיום ואת חלקה של אדריכלות המיגון בהבניית תפיסת האיום על ישראל, ומתוך כך מעלה חלופות, גם אם ראשוניות,
לחיים מוגנים.

ישראל מקיימת מציאות של חירום בשגרת היומיום ויוזמת פעולות התקפיות כדרך של הגנה. לצרכים הפוליטיים והביטחוניים האלו יש ביטויים בינאריים, אדריכליים וגאוגרפיים המבטאים היררכיות מעמדיות ואתניות במרחב. התערוכה ארץ מקלט עוסקת בשורת ניגודים המציגים היבטים דיכוטומיים של המיגון הישראלי.
יותר משהארגון הבינארי של תופעות המיגון הוא דרך של אוצרי התערוכה לסווג היקף עצום של תופעות מיגון לפי אופני מחשבה סטרוקטורליים, הוא מייצג סתירות פנימיות בלב מפעל הבנייה בישראל ובמדיניות הביטחון שלה: התקפה תוך כדי הגנה, ומצב חירום שהוא שגרה. הדיכוטומיות האחרות הן תוצר של אופני מיגון מנוגדים שנוקטים קובעי מדיניות המיגון ומתכנניו – מהנדסים, יועצי בטיחות ואדריכלים – המעדיפים פתרונות מיגון עיליים מתחתיים, ושוקלים פתרונות מיגון פנימיים לעומת פתרונות חיצוניים. התפתחויות המיגון מלמדות על אי יציבות ביחסים בין אברי הניגודים האלו, ומעמדם משתנה ללא הרף. משום כך מוקד התערוכה הוא תנועת המטוטלת בין הפתרונות המנוגדים, ותשומת לב מוקדשת לרגעים שבהם מתחלפים פתרונות המיגון: התחתי בעילי, הציבורי בפרטי, והפנימי בחיצוני. התערוכה מראה כיצד ההבחנות הבינאריות בין הפרטי לציבורי ובין מרכז לפריפריה מתמוססות כשהמדינה בוחרת למגן את הציבור בבנייה בשוק הפרטי, כשהממ"ד בחדר השינה הופך לשלוחה של מערך ההתגוננות הלאומי, וכשהמיגון הסטנדרטי בעורף לובש צורה חדשה בשכונות ותיקות בחזית האיום.

close slider

ארץ מקלט: התגוננות אזרחית בנויה

(1 -מ- )