המאמר עניינו ניתוח של מושג הדאגה, שערכה הפילוסופית ג'ואן טרונטו (Tronto, 1993), כדי לחקור את היסוד האתי של שני פרויקטים אדריכליים שתוכננו בישראל בעשור האחרון. תפיסת הדאגה של טרונטו ממקמת את ה'אני' באופנים חדשים בתוך רשת של יחסי תלות. יישומם של מאפייני הדאגה, שאותם פירטה טורנטו, בתחום האדריכלות חשף שבעשייה אתית של אדריכלים יש מניע אתי: פנייה ודאגה לזולת – מעורבות שממוענת בעיקר לזולת ופחות לאדריכל עצמו ולקידומו האישי והמקצועי, ומלבד מחשבה או רגש יש גם הנעה לפעולה. האדריכלים יזמו פרויקטים או הצטרפו ליוזמה אדריכלית בראשיתה, בדרך כלל ליוזמה של ארגוני חברה אזרחית.
הפרויקטים תוכננו למען קבוצות אוכלוסייה מוחלשות, כמענה לצרכים מרחביים שהרשויות והשוק מונעים או אינם ממלאים. הם משתייכים למגמה עולמית עכשווית, המכונה לעתים 'אדריכלות חברתית' וכוללת יוזמות מן השנים האחרונות של אדריכלים המנסים להשפיע, לפתור בעיות או אף לחולל שינוי חברתי (Bergdoll, 2010 (Jones & Card, 2011. האתיקה הפמיניסטית תורמת ממד נוסף לדיון הסוציולוגי-כלכלי והפנים-אדריכלי במגמה זו. הניתוח של הדאגה מסייע לבחון מאפיינים של המניעים, היוזמה וההתארגנות לתכנון של אדריכלים בשלבים הראשונים של הפרויקטים.
מתוך:
שלי כהן (2017). "יוזמות אדריכליות עבור מוחלשים מנקודת מבט של האתיקה הפמיניסטית", בתוך: תמרורות: פמיניזם ומרחב בישראל, עורכת טולה עמיר, תל-אביב: חרגול הוצאה לאור ומודן הוצאה לאור.
