כאשר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט טבע את האמרה "לא נמגן את עצמנו לדעת" בעת הדיון על דו"ח מבקר המדינה בנושא מיגון העורף בזמן מלחמת לבנון השניה בדצמבר 2007, הוא קרא לבחינת צרכי מיגון ריאליים מול יצירת פאניקה לאומית, להגדרת המקלט הנחוץ כנגד פיתוח של מקלט נוחות, מתוך ניסיון לשמור על פרופרציות ולבסס חוסן לאומי.(1) אך למרות דברים אלו ואחריהם החליטה ממשלת אולמרט, על מהלכי מיגון רחבי הקף וחסרי תקדים, חלקם נכפו עליה בשל החלטת בג"ץ, בהם נבנו מבני חינוך ממוגנים חדשים והוספו אלפי ממ"דים לדירות המגורים בעוטף עזה.

מראות גני הילדים הצנועים והתמימים למראה בקיבוצים בעוטף עזה, שקורו במהירות לפני כארבע שנים כדי לתת מענה מהיר לאיום הרקטות, חוטאים אולי למאמצים מאוחרים יותר של פיקוד העורף, יועצי מיגון, מתכננים ואדריכלים להסוות את המיגון בבנית מבני חינוך ממוגנים משלב תכנונם, אך משקפים את הצד האחר של האיום על החוסן הלאומי, את החיים בצל המיגון: האם כך נראים חיי שלווה, בריאות, צמיחה ויצירה? התערוכה לפנינו מעידה כי בשנים האחרונות התמגנו עד מאוד: התחפרנו, התבצרנו, הסתתרנו מתחת לגגות מגן, הצבנו קירות ומבני מגן ממינים וסוגים שונים, המצאנו תחבולות רבות. אין צורך לשקול איומים עתידיים כדי להבין שכבר עכשיו הרחקנו לכת: מארץ מקלט הפכנו לארץ בתוך מקלט.

השאלה "האם נמגן את עצמנו לדעת" מתייחסת לא רק אל האיום הנוכחי, אל רקטות הסקאד ואל הקטיושות, אלא אל מירוץ החימוש העתידי במזרח תיכון: אל ההסלמה הצפוייה במלחמה העתידית בסוגי הטילים, בטווחי הטילים, במשך האיום ובעומקו. שכן, כבר היום טילי האויב יכולים לנחות בכל נקודה במרחב הישראלי. עד לאן יגיע מירוץ המיגון העתידי המתפתח בעקבות מירוץ החימוש? האם מעל ישראל תוצב "כיפת ברזל", אמיתית או וירטואלית? האם בתינו יהפכו למומגנים מרצפה עד תקרה בדומה למבני החינוך החדשים שנבנו לאחרונה בעוטף עזה? האם נסתובב לבושים בבגדי מגן, בנוסף למסכות, שכבר נשאנו עמנו לכל מקום במלחמת המפרץ?

בחינת שטחי המיגון מראה כי המעבר להתבססות על מרחבים מוגנים- ממ"דים – בראשית שנות ה90 היה כרוך בהגדלת השטחים הממוגנים, במקביל לגידול בשטחי הדירות הממוצעים בשוק הדיור: שטח המקלט הציבורי היה 0.4 מ"ר לאדם, המקלט בבית המשותף נדרש ל-2 מ"ר לדירה, המרחב המוגן הקומתי- הממ"ק -מקצה 4-5 מ"ר לדירה, ואילו שטחי הממ"דים שנבנים היום הנם 9 מ"ר לדירה. מעבר לשטחים הממוגנים יש התפתחות גם ברמת המיגון: לאחרונה דורש פיקוד העורף התקנה של מערכות סינון אויר בממ"ד במימון הדיירים. אלו נועדו לספק אויר צח לממ"ד גם כשחלונותיו סגורים וכך להאריך את משך השהות בו לשעות רבות ולשפר את מגון האזרח בפני התקפה כימית. זאת לאחר שכל הנראה הועמדנו בסכנת חנק בעת שהות ארוכה בממ"דים סגורים, במשך כשני עשורים מאז חויב הממ"ד בחוק.

המאמר חוזר לשני רגעי מפתח בתולדות מיגון העורף בישראל – המעבר להתגוננות בממ"דים, שהומצאו בשנת 1992, וההחלטה למגן את הישובים באזור עוטף עזה ב- 2008, על מנת לבחון מחדש את חלופות המיגון כנגד איום הטילים ולהעריך את החלטות המיגון ואת ביצועם.