תערוכה חדשה המסכמת 20 שנות פעילות של 'הגלריה בבית האדריכל', יוצרת הקשרים חדשים בין הנושאים שנידונו בתערוכות שהוצגו בה, וכן בוחנת את תפקידיה של הגלריה לאדריכלות בדיון רב משתתפים ומשתתפות שמגיב לשאלה – הגלריה לאדריכלות: למה, איך ומה הלאה?
"חלל התצוגה של הגלריה מאפשר להשהות את הבניה לטובת הצבת שאלות ביקורתיות. היות שהפרקטיקה האדריכלית משוקעת, רובה ככולה, בעולם החומרי, כלכלי ופוליטי, הרי שהגלריה מייצרת אלטרנטיבה לעולם הבנייה; בעוד שהתחום האקדמי מצריך השקעה גדולה של משאבים כלכליים ואנושיים וזמן התגובה שלו איטי, הרי שהתערוכה מאפשרת לייצר תגובה זריזה ומחודדת למציאות; בעוד שבתחום התכנון והבנייה נוגדת הביקורת של האדריכלות לעתים קרובות את כלכלת השוק והאינטרסים של מזמיני העבודה, הרי שבעבור עולם האמנות האמירה הביקורתית היא הסחורה המועדפת. הגלריה בבית האדריכל, יצרה אם כן חלל אלטרנטיבי מוגן יחסית, המאפשר לאדריכלים צעירים, לחוקרים ואמנים לפתח במרוחק מעולם המעשה דיון ביקורתי ומוסרי באדריכלות…"
מתוך: מקומי: המרחב של המובן מאליו, שלי כהן, 2008.
הגלריה פועלת מאז 2001 במשכנה של התאחדות האדריכלים ובוני הערים (במקור עמותת האדריכלים) ביפו העתיקה ובשנה שעברה ציינה עשרים שנה להקמתה. היא בין הגלריות הבודדות בישראל המתמקדות בהצגת אדריכלות והיא בוחנת את הסביבה הבנויה בישראל ואת שלל התופעות האדריכליות המאפיינות אותה.
התערוכה החדשה מציגה מיפוי של ארכיון התערוכות שהתקיימו עד כה בגלריה. ההתבוננות אחורה אל העבר של הגלריה, מסייעת לנו לשאול על מקומם הנוכחי של האדריכלות ושל אופני התצוגה שלה ולנסות לשער את עתידם: אילו שינויים חלו בנושאים שנידונו בגלריה לאורך השנים ומה נותר ללא שינוי? – שם התערוכה כשלעצמו מצביע על התעצמות הדיון המגדרי בתחום – האם הגלריה השפיעה על השיח האדריכלי (התרבותי, הפוליטי, הרגולטורי והרעיוני) וכיצד תוכל להשפיע על מצב האדריכלות בעתיד?
שיח מצולם בהשתתפות חוקרות, אוצרות, אמניות ואדריכליות שפעלו בגלריה לאורך השנים, מוצג בתערוכה ודן בשאלות אלו.
את התערוכה אוצרים – ד"ר שלי כהן, מייסדת ואוצרת הגלריה עד שנת 2011, אדר' ערן טמיר טאוויל, אוצר הגלריה בשנים 2011-2017 ואדר' דנה גורדון, אוצרת הגלריה בשנים 2017-2022.