את המרחב הישראלי מאפיינת הפרדה על בסיס אתני, לאומי ומעמדי. תיחום מרחבי מפריד בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים ובין עשירים לעניים, ובו בזמן מצליב סוגים שונים של יחסי כוח חברתיים. בערי הפיתוח הפריפריאליות חיים בעיקר מהגרים מזרחים ורוסים, והן מרוחקות מהלב המטרופוליני; בערים המעורבות יש הפרדה בחינוך ובתעסוקה, והתושבים בעלי ההון מפרידים את עצמם ומסתגרים בשכונות מובחנות.

אנו ערים לכך שמרבית הדיון העכשווי בהפרדה נקשר לחומת ההפרדה הנבנית בינינו לפלסטינים. אך גדרות וחומות לא נועדו להועיל רק בגבולותיה החיצוניים של ישראל, ומכשולים פיזיים בלתי עבירים הפכו לפתרון מרחבי זמין בתוך המדינה. טענתנו כי הגיון ההפרדה – כמושג פוליטי, תרבותי ומרחבי – טבוע בתכנון הנוף העירוני והכפרי בישראל.
האם הפרקטיקות התכנוניות – אדריכלות, תכנון, הנדסה אזרחית ואדריכלות נוף – אמנם מייצרות הפרדה ומנרמלות אותה בסביבה הבנויה?

כדי לתת מענה לשאלה קובצו אדריכלים, מתכננים, סוציולוגים ופעילים חברתיים, והוזמנו לצלם כמה אתרים שניכרת בהם הפרדה ולהתייחס אליהם בכתב.(1)
בניגוד לתערוכות אחרות בסדרה מקומי, שהתמקדו בתופעה מסוימת החוזרת על עצמה בסביבה הבנויה, להפרדה פנים רבות, והטיפולוגיה שהוצגה בתערוכה מגוונת. כך המרכיבים הבנאליים לכאורה של תחביר ההפרדה – חומה, סוללה, כביש, מבנה ציבור ופרויקט בנייה – והקשריהם בסביבות מגורים עממיות, פרווריות או יוקרתיות, יוצרים אפקט מצטבר המסמן מרחבים ישראליים מגוונים כמגודרים, כסגורים וכבלתי-עבירים.

הצלמים יאיר ברק, עמית גרון ואורית סימן-טוב מראים בעבודותיהם את ההפרדה הפיזית ואת האופן שבו היא תופסת מקום מרכזי במרחב הישראלי, אך הם נבדלים זה מזה בסוגי המבט ובמושאיו. עמית גרון מבקר את הנייטרליות של צילום האדריכלות המסורתי המעמיד במרכז חזית אדריכלית מנותקת מהקשרים אדריכליים. התצלומים החזיתיים שלו מתעדים הפרדות חד-משמעיות, עצומות ממדים ומאיימות. כך למשל, חזית מגדל חוף הכרמל (מרידיאן) בחיפה ממלאת את הפריים כולו באופן שאינו מותיר אוויר לנשימה; העזובה בולטת בקדמת החזית המערבית המונומנטלית של פרויקט גבעת אנדרומדה ביפו ובשוליה; ודמויות הולכי הרגל בשני התצלומים מדגישות את העדר קנה המידה האנושי בשני המבנים ואת זרותם לסביבה.

יאיר ברק מצלם אתרים שבהם יחסי הכוח נסתרים. מבטו מחפש את הדרך שבה מייצרת האסתטיקה של ההפרדה את אשליית "החיים כרגיל". הוא מתעכב על מקצב שורות העצים ופסי ההשקיה בסוללת העפר בג'יסר א-זרקא ועל בוהק גדרות ההפרדה החדשות בכביש חוצה ישראל. מבט נוסף בתצלומיו חושף את הסדקים בתמונת העולם ההרמונית: הכביש המהיר מבתר את מטע הזיתים, וחולות הדיונות מכסים טפח מסוללת העפר של ג'יסר כמעין התנגדות של הטבע למאמץ ההפרדה.

גם באתרים שמצלמת אורית סימן-טוב אין ההקשר המרחבי של ההפרדה מתפענח במבט ראשון. כך למשל, גדרות מרכז הקליטה "נורית" בבאר-שבע, המאכלס אתיופים דומות לגדרות של מוסדות מדינה שיש בהם חובת ציות. הדמויות המאכלסות את המרחב מטלטלות את התמונה מהנייטרליות, והשאלות מתנסחות באחת: מי הם המתגודדים ליד הגדר? מדוע הם עומדים בחוסר מעש? מדוע שולח אחד מהם את ידו לעבר הצופה? כך מחזירה סימן-טוב את הממד האנושי לסביבה הפיזית, ובסיוע הצהרת הכוונות של התערוכה פותחת פתח לביקורת חברתית על המרחב.

בספרו שתי מפות לגדה(2) מצביע מיכאל פייגה על המנגנונים המעצבים את המרחב הישראלי ועל האופן שבו נוצרים דימויים כמו כאן ושם, זהות ואחרוּת, נורמליות וטירוף. הוא עושה זאת מתוך התייחסות לשני מחנות אידיאולוגיים: גוש אמונים ושלום עכשיו, המבקשים להכיל ולהזיר בהתאמה את השטחים אל תוך "המקום" הישראלי. פייגה מצביע על הזיקה בין עיצוב המרחב הישראלי בתוך הקו הירוק לזה שמעבר לו, אולם תהליך עיצוב זה המתמקד ב"שטחים" מחלחל אל לב לבה של הארץ: חיפה, לוד, מודיעין, רמלה, באר-שבע, עומר ועוד. ההפרדה כמושג חברתי ומרחבי הפכה להביטוס, ומעלה בשל כך שאלות בנוגע למהותו ולתפקידו של המעשה התכנוני שנתפס כתהליך נאור, וכחלק מהמציאות הדמוקרטית ומהאמונה כי "תכנון נכון" ישפר את איכות החיים, הכלכלה, הסביבה והקהילה. זוהי, כמובן, הגדרה חלקית המתעלמת מן הצורך להבין תופעות מרחביות כביטוי של תרבות הגמונית. לכן חשוב מאוד לערער על הגישה הרואה בתהליכים המתרחשים במרחב התפתחויות ברורות מאליהן או תוצרי נסיבות המשקפים נורמליות ביחסים בין קבוצות שונות.

מלבד פניהם הרציונליים של הטיעונים המסבירים הקמה של גדרות, חומות ומכשולי הפרדה, קיים רובד נוסף, חמקמק אך כבד משקל, הקשור בפחדים המתעוררים מתוך המפגש עם ה"אחר"'. ביטוי לתחושות אלה אינו מתבטא באופן ישיר וגלוי בשל טבעו הרגשי, אולם כפי שניתן ללמוד מהמקרים שהוצגו בתערוכה, סוגיית הפחד מה"אחר" היא מרכיב מרכזי בשיח הפוליטי-המרחבי. זאת ועוד. נוכחות הפחד במרחב איננה השתקפות של המציאות החברתית; היא מבנה אותה.(3) במילים אחרות, הבניית תחושת הפחד בקבוצות מסוימות משרתת אינטרסים פוליטיים המשקפים את יחסי הכוחות בחברה. עניין זה, בעיקר בהקשרו היומיומי, נדון בתערוכה ביחס לרמלה, ללוד וליפו – ערים מעורבות, שבהן מופרת ההומוגניות האתנית-הלאומית.

תחושת הפחד מתעצמת בצומתי זמן ומקום שבהם חלות על המרחב תמורות המשפיעות על השיח הפוליטי, למשל עם הגעתן של קבוצות מהגרים שנראוּתן בולטת (מהגרי עבודה בתל אביב או מהגרים אתיופים בבאר שבע). השיח מתמקד בשאלה ממה יש לפחד וממי, ובד בבד נוצרים שינויים במרחב – כאלה המיטיבים עם קהילות מסוימות ומדירים אחרות. ההתייחסות לאתרים שבהם פושה הזנחה פיזית וחברתית והם מוגדרים כמאופיינים באי-סדר חברתי ומוסרי, היא כאל מקומות שיש להתעלם מהם או לנקותם. עמדה זו מובילה למסקנות פוליטיות המחלחלות לרבדים שונים, בהם הרובד הטריטוריאלי, ומצדיקה הפרדה בין קהילות.(4) בהקשר זה לפחד משמעות מרחבית: לאן ללכת ולאן לא; מי גר "שם"; מי הוא מבחינה מוסרית; מי מסתתר מעבר לחומה.

כאשר נבחנים מנגנוני ההפרדה במרחב, משמעותם ברורה: הגדרת טריטוריה וסימון גבולות, רמת נגישות למקורות ייצור, והעמקת ההיררכיה החברתית. התערוכה הפרדה חשפה את האופן שבו תשתיות הנתפסות כאובייקט נייטרלי (כבישים לדוגמה) משמשות להפרדה ולהרחקה ממקורות וממשאבים קולקטיביים, והדגישה את מערכת הכוחות הפועלת הן על המציאות החומרית שבה מתנהלים היחיד והקבוצה, והן על האופן שבו הם תופסים את חיי היומיום. בהקשר זה נערך המאבק על מקורות כוחה של המדינה המודרנית, הלא הם ריבונות טריטוריאלית וסמלי עצמאות ושלטון. בזירה זו ניתן לעקוב אחר הדרך שבה מכוננים יחסי הכוח אי-שוויון מרחבי המתבטא, בין היתר, ביצירת תבניות הפרדה המנציחות את המונופול של קבוצות הגמוניות במרחב.

1 לתערוכה ולקטלוג כתבו גדי אלגזי, תמר ברגר, יעקב גארב, רלי דה פריס, שולי הרטמן, אורי ואקנין, אלונה ורדי, חיים יעקובי, אורן יפתחאל, שלי כהן, חיה נח, יונית נעמן, נטע עמר, יעל פדן, דני רבינוביץ, נח'לה שקר, יובל תמרי כל הטקסטים והדימויים (שרק חלקם מופיע בקטלוג זה) ראו אור בספר: חיים יעקובי, שלי כהן (עורכים), 2007, הפרדה: הפוליטיקה של המרחב בישראל, תל אביב: חרגול ועם עובד.
2 מיכאל פייגה, 2003, שתי מפות לגדה, ירושלים: מאגנס.
3 L. Sandercock, 2002, "Difference, Fear and Habitus: A Political Economy of Urban Fears", in Habitus: A Sense of Place, eds. J. Hillier and E. Rooksby , Ashgate, pp. 203-218
4 D.Sibley, 1995, Geographies of Exclusion- Society and Difference in The West, London and New York: Routledge.

close slider

מקומי 8: הפרדה

(1 -מ- )